על פי פרסומים מקומיים אירן מאיימת להתקיף בנשק גרעיני את ראש ממשלת ישראל.
מובן שהוא טרוד מאד בעניין הזה וסובל. הוא אץ ממדינה למדינה על פני הגלובוס וזועק חמס. הוא לא מבין איך העולם שקע בעיוורון כזה עד שעלה בדעתו לחתור להסכם עם אויביו. הוא מרצה אודות האיום עליו בכל פורום קטן או גדול. הוא מתנה את צרותיו מתחת לכל עץ רענן, אל תוך כל מיקרופון מזדמן.
אנשים טובים נדים לו בראשם, וחוץ מקומץ חסידים שוטים, כולם נעצבים על ליבם איך ראש ממשלה כזה נתפס בעיניי האירנים כראוי לתגובה כל כך קיצונית מצדם.
מה הוא עשה להם שהם ככה אתו?
זה מעורר בנו אהדה גדולה אליו. שהרי ברור שאין לצפות ממנו, מפאת כבודו ובשעת חירום זו שלו, לטפל בכל הדקויות הקטנות שראש ממשלה במצב נפשי רגיל מחויב לטפל בהם: העוני ההולך ומתפשט בישראל, החתירה לשלום כושל עם שכנינו, תקציב הביטחון שהוא בור ללא תחתית וללא תכלית. גרעון לאומי של 40 מיליארד שקל שטרם סולק, העדר תעסוקה בערי השדה, קריסת מערכת הבריאות הציבורית, ועוד כהנה וכהנה נושאים, שאמנם אינם מגיעים לרמת החשיבות שיש בעינינו למצבו העלוב של הגרעין באירן, אבל הם בכל זאת מעניינים כמה אנשים בארץ הזאת.
היה צפוי שיתפטר על רקע התקף ההתרגשות הגדול שלו מן הטיל האירני, כאמור לעיל, אבל לא רק שאינו מתפטר, הוא מושך גם אותנו אל האש המכוונת אליו .
עם ישראל השב לארצו נמצא במצוקה גדלה והולכת. [רק לאן היא הולכת, לאן?] כמובן לא יעלה בדעתנו להציע שראש הממשלה יסגיר עצמו לאיראנים ובכך יחסל את הפרשה. אבל סברה נלחשת, בתוך הדאגה האמתית לגורלו, שאולי אם יפסיק לכהן כראש הממשלה האירנים יפסיקו לאיים עליו.
אם כן מכיוון שעיקר תשומת ליבו של ראש הממשלה ממילא נתונה רק לתנודות המתעתעות של דעת הקהל ראוי שראש הממשלה יקשיב לה גם הפעם.
שהרי אם ייקח אחריות על המתח הזה שהוא מחולל כאן על לא עוול בכפיו, יפנה את מקומו לטוב ממנו הוא יגאל את עצמו מייסוריו ואותנו מייסורינו.
מתמיה עד כמה, לעיתים, אנחנו מתקשים להבחין במה שמונח תחת לאפנו.
